אוסף ניסויים בתכנות ובתגובה אנושית לו תוך נסיון להתחקות אחר הפואטיקה של הפלט, במיוחד כאשר חומרי הגלם לספר הם הטקסטים של הרשת – רוח של רסיסי מידע שנושבת עלינו ללא הרף. המשורר שרוי תמיד בקונפליקט בין שני קטבים: האחד הוא הרצון האינדיווידואלי לשתף את העולם ברגש הפנימי. השני הוא הרצון לשמש צינור לרוחניות, להעביר חוויה שהיא גדולה יותר מהאישי האנושי. השירה הממוחשבת, זו שנבנית מתוך אוקיינוס המידע האינטרנטי, היא טכניקה שיכולה לסייע לקוטב הרוחני, מפני שהיא מציפה רעיונות חיצוניים, אך עצם היותה “לא אנושית” מציב אותה כמראה שבורה או כנגטיב לעולם הרגש הפנימי.
בעידן שבו תוכנות מציעות לנו “תוצאות שאתה ככל הנראה מחפש”, או “אנשים שאתה עשוי להכיר”, זהו נסיון להבין איזו פואטיקה מציעה המכונה.
מן הביקורת:
לשירה הממוחשבת של ערן הדס יש לכאורה מסר מפחיד. זוהי ביקורת חדה כלפי השירה עצמה, ומהותה כיצירה בלתי מתווכת של המשורר ושלו בלבד. הנה, טוען הדס, הראיות שמחשב יכול לשמש כמשורר, לצרף מלים והברות לשיר. אולם בסופו של דבר, הדס עצמו בחר אילו מצירופי המלים וההברות שערך המחשב יפורסמו. הוא ורק הוא בחר בשורה המבריקה “שגרה כופה: הפוך הרגש”. בחירתו זו משקפת את הניצחון המוחלט של האדם על המכונה, ניצחון אשר מאפשר אירועים כמו פסטיבל מטר על מטר, בהם מניחים את האמת על השולחן של העיר-על המדרכה. כן ירבו פסטיבלים שכאלה, אשר בהם יכולים אוצרים מוכשרים הקשובים לרעש להציג אמנות חיה שחותרת מתחת לפני השטח, מתחת לדשא הגזום למשעי של הגן ובעיקר מתחת למחראה של המיינסטרים.
(יובל ליבליך, mysay, יולי 2011)